אודות – חספא
"אי לאו דמדלי חספא – לא אשכחת מרגניתא תותיה"
(חולין ס.)
לפעמים נזרק לעולם חרס פשוט.
לא מימרא מבריקה, לא אמת גדולה – רק מחשבה כנה, שאלה בלתי פתורה.
אבל מתחתיו, כך לימדו חז"ל, עשויה להסתתר מרגלית.
"חספא" הוא מרחב להגות שקטה, חשופה, כנה.
במה למילים מהוססות לפעמים, אבל גם לרעיונות נוקבים.
אין כאן משנה סדורה, ולא הצעה לתיקון עולם – רק רצון ללכת אל עומק הדברים מבלי למהר לפתור אותם.
אני רואה כל מחשבה וכל שאלה כתהליך של יצירה:
בתחילה יש אור – הבזק של השראה, גרעין של רעיון.
ואז מתחילה המלאכה – ליצוק לו כלי, לעצב צורה, לתת לו מקום בעולם.
כך נבנים גם כלי חרס, גם כלי נגינה, וגם דברי הגות.
האומנות, כמו האמונה, הם כלים עקיפים – דרך לבטא אמת נשגבת שאין לה ביטוי ישיר או מוחלט.
דרך כלים אלו אנו יוצרים מרחב שבו האמת יכולה להופיע, גם אם לא במלואה, גם אם רק כהשתקפות או כניצוץ.
והשאלה – היא פתח לאינסוף.
היא לא חיפוש אחר תשובה סגורה, אלא פתיחה לאופקים חדשים, הזמנה לזרימה פתוחה של הרוח והלב.
אני אוחז בשני הקצוות –
האנושי הרועד והכֵּן, והאלוקי המוחלט והנסתר.
ובין שניהם אני מחפש את ה"שנאי" הרוחני –
אותו מעבר שיאפשר לזרם לזרום, מבלי לשבור את הכלים, מבלי לאבד את המתח.
כאן תמצאו חיבורים בין אמונה וספק, הלכה ומוסר, מסורת ומודרנה, מדע ורגש.
לא כפשרה – אלא כהכרה שהאמת גדולה יותר מכל מסגרת.
וזו הזמנה:
להביט יחד.
לשאול גם כשאין תשובה.
להביא חרס משלכם –
ואולי למצוא מתחתיו מרגלית.
עלי
אני מיכאל, אב לשישה, מלמד בישיבה.
למדתי בישיבה, ועדיין לומד – מהספרים, מהחיים, ומהשאלות.
אני אוהב ליצור – גם בחומר בידיים וגם ברעיונות במילים – ולראות איך אור מתגבש לכלי.
"חספא" הוא הדרך שלי לשתף את התהליך הזה, ולפגוש אחרים במסע בין החרס למרגלית.