גרמניה בחרה להתמודד עם העבר שלה, להציב מראה מול הרוע ולבנות מחדש. אין מחילה על הפעים אבל יש ניסיון כן לתיקון. רוסיה, לעומת זאת, ניסתה להסתיר את הצדדים המכוערים של סיפורה הלאומי ופשוט הדחיקה אותם. התוצאה? היא חזרה שוב ושוב על אותן טעויות.

זה קורה גם לנו. אי אפשר לחיות חיים מלאים אם מתכחשים לחלקים הפחות יפים בסיפור של מי שהיינו או של התרבות שלנו. אם אנחנו רוצים ליהנות באמת מהטוב, אנחנו חייבים לקחת אחריות גם על הדברים שהיה בהם פחות אור. זה לא עניין של להתנצל, אלא עניין של אחריות. כי רק ככה נהפוך לחלק מהסיפור השלם, ונוכל לחיות באמת את הברכה שלנו.

כשהמרגלים חזרו והפיצו פחד, נגזרה על העם גזירה קשה של נדודים במדבר. קרח, שהיה פופוליסט מתוחכם, ראה את חוסר האמון הזה והאשים את ההנהגה. הוא הציע פתרון קל: במקום שהעם יתמודד עם אחריותו, הוא יאשים את המנהיג. במקום להכיר במאמציו של משה להגן על העם, קרח טען שהמנהיגות שלו מנותקת.