Uncategorized

אם אין לחם – תוכלו מצות

הדיוק הזה קריטי, כי הוא מבחין בין בוטות (שהיא לפעמים סתם עוד סוג של "פרצוף" או מגננה) לבין עצמיות. כשאתה אומר שהמצה היא "לחם האמונה", אתה מגדיר אמונה לא כאידיאולוגיה מופשטת, אלא כביטחון בכך שהמציאות לא זקוקה לזיוף שלי כדי להסתדר. הפרסונה של יונג היא הדימוי המושלם כאן: הבעיה היא לא שיש לנו מסיכה (כולנו […]

אם אין לחם – תוכלו מצות Read More »

בן סורר ומורה אוכל בחבורת שודדים, סגנון רמברנדט

לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב?

דין בן סורר ומורה, המופיע בפרשת כי תצא[1], הוא אחד החוקים הקשים והמאתגרים ביותר בתורה. לכאורה, נער צעיר שאוכל בשר ושותה יין בצורה רעבתנית – מעשים שאינם נחשבים עבירות חמורות – נידון למיתה. קושי בסיסי זה, שעימו התמודדה כבר הגמרא[2], מוביל לשאלות יסודיות על מוסריותו, על משמעותו ועל ישימותו. השאלות שנותרות פתוחות העונש מול העבירה:

לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב? Read More »